Rain,
feel it on my finger tips
Hear it on my window pane
Your love's coming down like
Rain,
wash away my sorrow
Take away my pain
Your love's coming down like rain

אין דבר יותר טוב על הבוקר
הדבר השני הוא הקפה, והשלישי הוא לראות את הכל רטוב בחוץ.
אח"כ אפשר לדסקס על הבאים בדירוג.

טוף, בחזרה למחברת, אולי קצת ציוילייזשן.
יום טוב

נראה כאילו נמצאה הסיבה לכך שהכלב שלי מתנהג כמו סוטה ומגרד את הגב שלו על כל רהיט\חפץ\אדם שהוא רואה באיזור.
הוא היה ככה מההתחלה, אבל אחרי תספורות ונקיונות ואמפולות נגד פרעושים לא תיארתי לעצמי שזו יכולה להיות הסיבה.
נאמר לי שיובש וקצת קשקשים זה נפוץ בזן של הכלב שלי (וולש טרייר.. .ממי), אז הנחתי שזו פשוט הסטייה שלו.. לכל אחד יש כזו.
היום בבוקר הרמתי טלפון לוטרינרית, כי נראה שהעניין הפך לרציני בשבוע האחרון, והכלב הפך לכמעט מציק מרוב שמגרד לו… מסכן.
הוטרינרית הסבירה לי שכנראה יש לבחור אלרגיה פרעושית כלשהי, שגורמת לקשקוש הזה בשלב קצת יותר מתקדם
(טוב נתנו לכלב להתגרד במשך חודשיים בטוח שזה התקדם), וכדאי לי לבוא אליה לטיפול תרופתי קליל וחידוש מלאי
הקפסולות שלי.
מבחינתי כמעט הוצאתי עליו חוזה השבוע.
כבר חודשיים בערך שאני תקועה בבית עם נפילת השווקים והיסטריית ההיי-טק הגואה, ואנשים -אני צריכה כסף! תנו לי עבודה!
אני אוהבת לינוקס - באמת! (אז די להציע לי לבנות אתרים כל הזמן!)
קשה לשבת בבית.. ועוד לקרוא על זה שיש אנשים שמחפשים עבודה כבר ארבעה חודשים (!!) אנשים עם נסיון… אז איזה סיכוי
יש לי (במיוחד כשאני תקועה בחור וכל ההיי-טק במרכז)? בורסה נבלה. הנה כרגע היתה שיחת טלפון. שום סיסטם, שו"ב אחד,
בניית אתרים אחד, ואחד לא ברור וזמני (שעליו הלכתי) שנשמע כמו סיסטם, אבל לא בדיוק. הוא גם זמני, אבל עדיף זמני שקרוב לנושא
מאשר טווח ארוך ששוב יתקע אותי בתור "בונת אתרים".

עולם מייאש קלות. אני מברי המזל שיש להם משפחה שבילתה את הצנע בלחסוך פרוסות לחם, אז יש עזרה.
ברור שזה לא נעים, אבל זה עוזר ללא ספק. מציל. בורסה נבלה.
לא רוצה לחשוב מה היה אם לא היה אותם.
הייתי צריכה ללכת לעבוד בעוד איזה משהו רגיל, אם בכלל הייתי מוצאת פה משהו באיזור (אפשרות יותר גרועה - לעבוד במשהו רגיל וגם רחוק).
היה קשה, וגם היה מרחיק אותי עוד כמה צעדים מהמטרה.
אני לא מהאנשים שיתייאשו. אמנם זה כרוך באינפנטיליות, אבל אי אפשר להיות אופטימי בלי קצת מזה. עוד מעט, עוד קצת, יהיה טוב.

טוב די לעכשיו, אני הולכת לוטרינרית. לפחות שלמישהו תהיה הקלה היום.

מה יהיה עם הגשרים בחגים האלה? חאלס! אנשים, לעבוד!

בנאדם רוצה פה להרויח כסף אם לא אכפת לכם.
רוצה גם לעדכן מנוע ברשיון, ולקבוע תאריך למבחן, אבל מה אכפת לכם? אתם עשיתם גשר. קקות.

מצד שני, זה אומר שיש לי בוקר רגוע, קפה שני, ג'וינט ראשון, נתחיל להשתעשע עם סקריפטים בלינוקס (צריך להתאמן ), ונמשיך עם משחק ציוויליזיישן סוער..

חג שמח..?

הוא שואג כמו כלב ים.

באמת. תראו חדשות.

אז למי שזוכר לפני כמה זמן קרה איזשהו מקרה וניסיתי לא להכנס לסרטים בגללו.
ניסיתי לא לחשוב שזו רק ההתחלה ומכאן הכל יתדרדר.
ניסיתי להגיד לעצמי שזה חד פעמי, שזה לא יקרה שוב לפחות שנה.

זה לא עבד לי.
היום, שוב, אני ישנה לבד.

מה לא מובן? אני כבר חודש בערך במצב גירוד ביצים בבית - לא חסר לי זמן חופש לבד!
שיחקתי כבר כל משחק עד זוב דם ואיבוד דעת, רוב מי שאני מכירה ישן באמצע הלילה, וכמה פורנו כבר אפשר לראות!?! ( ד"א, אם כבר פורנו - הרי לכם תוסף נחמד לשועלש למי שאוהב למצוא פורנו חינם )

ועכשיו - האמת על החתול הסקרן - נא ללחוץ על הלינק.

ערב נעים לכולם. Let the porn begin!

כן, פשוט ככה.
לפני כמה ימים החליט עכברוש אחד, בטעות או בכוונה, להכנס לדירה שלנו.
הדירה שלנו - היא בקומה שלישית… מה יש לו לחפש בקומה שלישית?!

אז הוא בא. בסביבות חצות קלטנו אותו.. משהו קטן שזז בזוית העין אבל לא היה אחד מהכלבים שלנו.
מיד נפתח החמ"ל, ונאטמה המרפסת. צריך לחשוב מה עושים!  עכברוש בקומת קרקע זה קל, פשוט מפחידים אותו (או אותה, אני לא גזענית ) החוצה. מה עכברוש עושה בקומה שלישית ואיך נפטרים ממנו!?

אז מה שיצא מהמחשבות הוא:
1. היום הכלב לא ישן במרפסת. רק העכברוש.
2. מחר הולכים לקנות מלכודת. לא כזו שתדביק אותו, אלא כזו שתכלא אותו ונוכל לשחרר אותו בחוץ (שגם החתולים בחוץ יהנו קצת… או יחטפו כלבת)
3. בינתיים (כי משעמם לנו באמצע הלילה) נבנה מלכודת מאולתרת.. סתם כדי לראות אם נצליח לתפוס אותו.
4. מה לעזאזל הוא עושה כאן!?

ובכן - מלכודת: 1 פח אשפה קטן ממתכת, 1 דיקט שיהיה ממתחת ואז נוכל להרים הכל ולהוביל את העכברוש (בואו נודה באמת, בשלב זה כבר קראנו לו רטטוי) החוצה, 1 בקבוק קטן שיהיה התומכת של המלכודת ו - 1 חוט של אזניות (שעכשיו הוא לשעבר כמובן) לקשור לקרש הקטן ולמשוך ולהפיל את המלכודת…. ובמבה אחת - צריך פתיון!
בשמחה וששון בנינו את המלכודת ואז התיישבנו וחיכינו. בהתחלה רטטוי יצאה (כן גם החלטנו שהיא בת) ממתחת למיטה במרפסת רק לטיולים מהירים לאורך הקיר.. רצתה להכיר את האיזור כנראה.
אח"כ היא החליטה לבדוק לנו את הכביסה, ואולי לבחון את המרפסת ממעוף הציפור, בכל מקרה היא טיפסה על מתלה הכביסה שלנו, מה שגרם ליפה שלי לפרוץ בצווחות קטנות והבטחות שהיא יותר לא לובשת בחיים את מה ששם על החבל.. במיוחד את המכנסיים האהובים שלה שנראה כאילו הרטטוי מנסה לעשות עליהם אקרובטיקה לכמה רגעים. המלכודת שלנו לא זכתה ליחס.. בכלל.

בשלב זה החלטנו שאם כבר הרטטוי מתקרבת לחלון אז אולי כדאי פשוט לשים לה את הבמבה שם בחוץ שתפתה אותה.
כך, ותוך כדי גיבוי (היפה יושבת עם מטאטא בכניסה למרפסת למקרה שרטטוי תקפוץ עלי) העברתי את הבמבה ממתחת למלכודת אל אדן החלון, סגרנו את כל התריסים חוץ מזה שמוביל לבמבה והמשכנו לצפות.

כנראה זה לא עשה הרבה רושם על הרטטוי, כי אחרי שהיא בדקה לנו את הכביסה היתה כרגע עסוקה בלבדוק לנו את אבקת הכביסה שהיא ג'ל בכלל (מומלץ בחום), ואת מכונת הכביסה שלנו בצורה כללית.. אולי רצתה טיפים הביתה.
רק אחרי שפתחנו את המרפסת והתחלנו שוב להאיר לכל החורים עם הפנס הקטן שלנו נמאס לה מאיתנו כנראה,
כי היא נעלמה לגמרי מן העין, ולאחר כמה דקות ראינו שגם את הבמבה היא לקחה.. פשוט הלכה! ככה!
בלי לעשות בעיות.. .איזה מן רטטוי!?
זה רק מחזק את העמדה שלי שאו שהיא נקלעה לכאן בטעות, או שהיא באמת רצתה לבשל

בכל מקרה זה עלה לנו בלילה של שינה, אז את יום למחרת בילינו בחרופ עמוק עד שעות אחה"צ.. ממ תענוג
(במיוחד הסטייק שבא בערב אבל זה לא קשור)

ואחר כך אומרים לי שאני קיצונית מדי כשאני אומרת שעל 90% מאוכלוסית העולם אפשר לוותר במיידית..

איש חכם פעם אמר - It's not important how many people I've killed, whats important is how I get along with the ones still living…

קשה לתאר כמה נכונות יש במשפט הקטן והמשעשע הזה… ואני? אני לא מסתדרת אתכם, החיים..
לפחות לא עם רובכם.. רק עם שונאיכם, שהם כמותי, אני מסתדרת.. וזה מדהים איך כולנו בטוחים שהכל כלכך פשוט בסיסי והגיוני ואיך לעזאזל אתם לא רואים את זה. בטח אתם בטוחים אחרת..
מצד שני הרבה מכם משוכנעים גם שיש אלוהים ושהוא "תלה" את השמש והירח..  והכוכבים..
(והמנהיגים שלכם מושחתים בצורות שקשה כבר לתאר… דתיים.. בסדר)

קשה לתאר את התחושה שיש לי כשאני יורדת לרחוב מהדירה שלי ושומעת את השיחה הבאה בין שתי פרחולות קווקזיות בגיל מתקדם לפקח תנועה צעיר לאחר שזה בחוצפתו נתן להן דו"ח:

- "אה! בו'נה רגע! פקח! מה זה!? למה נתת לי דו"ח ולו לא?! מה זה?!? מה זה?!!"
- "כן גברת?"
- מה זה?!! אנלאמבינה מה אתה נותן לי דו"ח מה!?"
- "גברת את חונה באדום-לבן ובלי כרטיס, הוא חונה בכחול-לבן ויש לו תו חניה של הרחוב"
- "מממה?!?! מה זזה?! למה מה נראה לך שאתה כלכך טוב?! תראה איזה יובש יש לך באף אתה!!"

…את שאר הצעקות לא שמעתי כי יש לי חיים והייתי בדרך לאוטו.. אבל אני מניחה שכבר מקטע השיחה הקטן הזה קיבלתם את הרושם המתבקש.

מכיוון ששאר היום שלי דרש נסיעה לארכה של הארץ "זכיתי" גם לחוות את החוויות הרגילות של נהגים ונהגות שאין להם מושג שיש מישהו חוץ מהם על הכביש, או שפשוט לא אכפת להם. נהגות שחבל בכלל שהן טורחות לעלות על האוטו כי בטוח שגם לו הן עושות נזק, ונהגים שחושבים שאם הם נוהגים במהירות מסויימת, והם יודעים לנהוג, אז כולנו יכולים לחכות עד מחר והם לא יזוזו לשום מקום מהנתיב השמאלי.

את הקבוצות הבעייתיות צמצמתי כמובן, לפי הנסיון (אזהרה: דעות כוללניות להחריד בהמשך) והרי הן:

1. נשים - בנות, אני מצטערת, אבל אתן פשוט גרועות. רובכן.
   נראה כאילו בשבילכן הכביש הוא דבר מלחיץ ונוראי, כל מה שאתן רוצות הוא שיתנו לכן לנהוג בשקט מנק' א' לנק' ב'.
   חבל שאתן מנסות לעשות את זה על 60 קמ"ש בנתיב השמאלי, וגם לא מסתכלות במראות או מנסות לפחות לראות מה קורה בכביש חוץ מהקדימה הבלתי ידוע והמפחיד.
2. ערבים ודוסים - אין מפגע גדול יותר על כבש 4 מאשר הדברים האלה. כמו אישה רק יותר גרוע קצת. נוסעים לאט נורא ובתוספת של בצורה מסוכנת. עוברים בין נתיבים, ובכלל נוהגים כאילו אין לכם מושג בחוקי התנועה, ולא אכפת לכם בכלל מי המסכן שמתייבש מאחוריכם כבר שעה בנתיב השמאלי. אני כבר מעדיפה בדואים - לפחות הם נוסעים מהר.
3. נהג חדש - נכון, הוא חדש, אין לו נסיון, קשה לו קצת להתרגל… אז שירד לימני!
4. נהגים גברים בני 40-50 - מפגע די רציני. אלו בטוחים שהם יודעים לנהוג, הם ותיקים, טובים וגברים. הכל בסדר.
   הבטחון הזה נותן להם את האפשרות לקרוא עיתון תוך כדי הנסיעה, להתגלח, לדבר בטלפון ועוד ירקות, והכל כמובן בנתיב השמאלי תוך שיוט במהירות המועדפת עליהם. לזכותם יאמר שבדר"כ המהירות הזאת היא עוד יותר הגיונית מהנשים והערבים, אבל עדיין לא מצדיקה את גישת ה"אני נוהג במהירות המותרת, חכה בסבלנות על הזין שלי"

כל הקבוצות המתוארות למעלה לא היו מפריעות לי לולא הן היו מתעקשות לנהל את ענייניהם מהנתיב השמאלי.
באמת, תעשו את כל עבירות התנועה שבא לכם - דברו בטלפון, תתאפרו, תאכלו, תקראו, תעשו ביד - בימני!
הנתיב השמאלי - למי שלא זוכר - הוא לעקיפה. אין לכם מה לחפש שם אלא אם כן אתם יותר מהירים מהמכונית שמימינכם. יותר מהירים, לא באותה מהירות.
גם אם אתם יותר מהירים ד"א (למי שזה עדיין לא ברור לו) ויש עוד מישהו מאחוריכם שהוא יותר מהיר מכם, רדו לימני - תנו לו לעקוף ואז תחזרו לשמאלי… מה דעתכם על זה? התחשבות… יש עוד אנשים על הכביש!
יש לכם מראות כדי שתוכלו לראות אותם - תשתמשו בהן.

כמובן שאם ננסה לדבר עם אחד מהמפגעים האלה נגיע לדיאלוג באותה רמה כמו זה המצוטט בהתחלה, ולפי החדשות אפשר גם ליותר גרוע ועם כלי נשק.
בקיצור - ישראלים: אתם ערימה של חארות סוציומטים.

זה החלק מה 90%.
שאר אוכלוסיית העולם כמובן יכולה להמחק בצורה הרבה יותר שרירותית מבחינתי.
כל מי שמתעקש עדיין להאמין ולקיים איזושהי דת יכול מבחינתי להיעלם.
אחרי שאלו ילכו כבר צמצמנו את הרוב לדעתי.
אח"כ יש עבריינים למיניהם (שרובם ממילא מאמינים, כמה פטתי, וימחקו בסעיף הקודם) ודי נסיים את העניין עם כמה פינישים לפי טעמי האישי.

זהו, מספיק מרמור להיום… מחר אני אספר לכם על האינסטלטור שאני רודפת אחריו כבר יומיים..
עוד חלק מהאוכלוסיה הנהדרת שלנו… חאפרים.

אז מה? נהנים מהמזגן?

אני יושבת לי פה, משחקת עם כל מיני הפצות לינוקס, משתעשעת עם כל מיני רעיונות מה לעשות איתן,
מאיזה כיוון לבוא, באיזו צורה.. בהחלט מחשבות מלוכלכות.
אני יושבת פה On-Off מהבוקר ופשוט נמסה מחום.
אני גרה בקומה העליונה בבניין שלי.
הפרט הקטן הזה אומר בעצם שאת כל החום מהגג אני מקבלת אל תוך דירתי הקטנה והלא חושדת.
פרט נוסף שחשוב לסיפור הזה הוא שאצלנו אין עניין של כל חצי שנה לצבוע את הגג בזפת/סיד.
לנו יש רק זפת.
יש פה למישהו מושג מה זה לקבל 35 מעלות מהגג כל יום לתוך הבית?

גם לעלות לקומה שלי זה תהליך בן שני שלבים:
בשתי הקומות הראשונות הוא נחמד, תחושו בבריזה קלה, סה"כ מזג אויר של ערב.. כמו שצריך.
בקומה השלישית פתאום תקבלו משב של רוח קדים ומהר מאד תשימו לב בחוסר בחמצן.
בשלב זה הרבה אנשים נתקפים קלסטרופוביה, ו/או תחושת רדיפה ושהנה סוף העולם קרב ובא.
אם שרדתם את שני השלבים הנ"ל תוכלו לדפוק בדלת ולהכנס אל דירתי הנחמדה, שבה אפילו תרגישו
בעליה של עוד איזו מעלה או שתיים.. נכון שהיה שווה?
"כן, המזגן דולק, בטח! בוא, תעמוד פה.. תתקרר רגע"  (על המוזמן לעמוד במרחק ישיר של כחצי מטר מן המזגן הנ"ל ולשדר אנרגיות חיוביות של קליטת טמפרטורות נמוכות במשך כדקה)

אתם יודעים מה כל זה אומר?
שהמזגן שלי שעובד 20 שעות ביום לא כלכך משפיע על הטמפ' בבית. פאטתי של ממש.
הכל סגור, או לפחות הרוב, ואמנם הסלון גדול, אבל אין סיבה שאני אשב ואזיע שני מטר מהמזגן!

אז מה שרציתי להגיד הוא שנמאס לי כבר מהחום הזה, אף פעם לא אהבתי חום, תמיד רציתי אפילו להיות באירופה, ליד האלפים איפה שנעים וקר ויש שלג ואין חום ושרב (וערסים שחושבים ששמש זו סיבה מספקת להראות לי את הסוודר שלהם). לא מקובל עלי שכל קיץ יותר חם מקודמו (וכמובן לא נראה כמוהו כבר שלושים שנה לפחות),
לא מקובל עלי לקום דביקה מהשינה, או להתעורר בארבע בבוקר להדליק את המזגן כי אני מתה מתה מתה מחום!
מה זה??
ומכיוון שהאיחוד האירופי עוד לא הכיר באלוהותי ולא הרשה לי עדיין לשכון בשטחו ולקרוא לו בית בלי כל מיני פרוצדורות מייגעות אני עדיין כאן.וחם לי.

והנה משהו קצר על הנושא מאת האחד והיחיד, ותנוח נשמתו בשלום - ג'ורג' קארלין

פף.. מיגרנה.
אני אומרת לכם - אין דבר שמדכא אותי יותר בבוקר ממיגרנה. חוסר אונים נוראי שכזה.
לקחת כדור? לא יודעת, אין לי מושג אם זה יעזור, אם לא.. מה זה שווה?
והבחילה הזו שנוספה היום.
שונאת להיות חלשה וחסרת אונים… במיוחד כשיש מספיק מה לעשות בעבודה ולא כזה אפשרי מבחינתי לשבת בבית.
כך קרה המצב וקיבלתם אותי גם פה, כי מיילים חייבים לבדוק, ולעדכן את האתר(ים) גם חייבים, ויש בעיה עם החנות אז יש התכתבות מיילים עם השירות. חגיגה.
חגיגה שלא מתאימה למצב הפדחת שלי כרגע.

אבל לא בשביל זה התחלתי לכתוב!
כן, זו היתה רק הקדמה.. (הזדמנות אחרונה לברוח)

עדיין פה? סבבה.
אז מה יש?

מישהו יודע שמאתמול אסור לעשן יותר בפאבים ובתי קפה בהולנד (ובעיקר - אמסטרדם!)?
אני יודעת שהחוק הזה מאד פופלרי בעולם היום, באמת.
אני גם מבינה למה יש אותו - מה שלא מפריע לי להיות מאד ממורמרת ממנו כמו כל מעשן שמפריעים לו לחיות.
אבל אני מבינה למה יש אותו. לא כל אחד בפאב או במסעדה צריך לשאוף את העשן שלי.
ניקוטין (ועטרן וכל החברים) זה מאד לא בריא ואם אני מעשנת את זה אני פוגעת באחר לידי.

עד כאן הכל מסתדר יופי עם הפילוסופיה האירופאית הידועה - אני עושה מה שבא לי כל עוד אני לא פוגע באף אחד.
מה שלא מסתדר לי הוא משהו די פשוט: כולם באים לקופישופ כדי לעשן (כל מי שיושב לפחות). כולם.
אין אחד שלא בא לעשן. גם מי שקונה לעצמו עוגיה מעשן. 
פה נופל החוק מבחינתי ונהיה לא רלוונטי. פה האכיפה נהיית שרירותית.
מדובר באוכלוסיה שבאה למקום למטרה מסויימת!

תארו לכם שמחר יחליטו שמיונז זה נורא נורא לא בריא - מאד. אז יחליטו לא למכור יותר במסעדות מיונז.
רק בסופר - מי שרוצה שיאכל בבית.
עכשיו תארו לכם שאתם הולכים למקדונלדס ואתם רוצים לעשות לכם שם את ה"רוטב מקדונלדס"
(קטשופ+מיונז ביחסים משתנים) אבל אומרים לכם שנכון שעד היום השתמשתם בהם ביחד, אבל אסור יותר.
אם אתם רוצים קחו את הארוחה עם הקטשופ, לכו לסופר, תקנו מיונז ותאכלו את זה בבית, או שתאכלו רק עם קטשופ.
אני שונאת קטשום לבד.

אני לא יודעת אם הבנתם את ההקשר, קשה לי כרגע למצוא משהו להשוות אליו, משהו שהערבוב של שני המרכיבים עקרוני בו כמו עם העישון. הנקודה נשארת אותה נקודה - אכיפת החוק גם על הקופישופס היא שרירותית, וזה רק כי אני נמנעת מלהגיד שגם שם יש לוביסטים מניאקים שרוצים לתקוע מקלות בגלגלי הג'אנג'ה.

הספד של חברה הולנדית (באנגלית, וטיפה הולנדית) על עניין הסיגריות בהולנד.
דקה דומיה.




נ.ב - מישהו שם לב שיש Favicon?
אה? אה? יופי הא… כל הכבוד לם. בקרוב האייקון עצמו ישתנה סביר להניח, למשהו יותר אישי.
כרגע למי שמעוניין אם תכנסו לעמוד ההרשמה תראו את האייקון בגדול (כך מובן יותר מה הוא )

שמתי לב, שבתור אדם עובד (בהנחה ויש לך תחביבים מוסיימים, ועוד יותר אם יש הרבה כאלה) אני מוצאת את עצמי מצמצמת יותר ויותר את זמן ה"כיף" שלי. נכון, זה אחד הדברים הכי בסיסיים שאפשר לחשוב עליהם - כשיש עבודה אין זמן לשבת כל היום ולעשות דברים שאתה אוהב. מפתיע אך אמיתי.
אז רציתי להציג את יום השישי שלי:
הוא מתחיל ביקיצה טבעית בדר"כ. גם היקיצה נהרסה כמובן בגלל העבודה - כשקמים בשש כל בוקר יותר קשה לקום בשתיים בצהרים בסופ"ש.. אז הוא מתחיל ממש בבוקר שזה גם טוב כי זה נותן לי יותר זמן לערבוביית ה"תחביבים" הדחוסה שלי.
בבוקר יש קפה עם קצת ג'ינג'ר בצד בשביל הארומה (ככה זה כשמקושרים לבלייזר) - סוף שבוע או לא סוף שבוע?
אחרי הקפה יש כמה אופציות. הראשונה, בה אשתי היפה הולכת לחדרה לחרישה מסיבית לכבוד קורס כלשהו, היא האופציה בה אני מתיישבת לאחר כמה זמן על המחשב ומתחילה במשחקים.. ציווילזיישן 2 טוב להתחלה. שעות הבוקר - אין שחקנים במשחקי הרשת והמשחק הזה פשוט מעביר 4 שעות בלי שתרגישו בכלל.
זו גם נקודת זכות במשחק, אבל גם נקודת תרפה כי זה הופך אותו לאלמנט מסוכן מבחינת ניהול הזמן.
מתישהו שם באמצע תהיה ארוחת צהרים קלה, בערב נוסעים לאמא לארוחה (למחוק עוד 3 שעות לפחות מהלוח).

אחרי הצהרים מתחיל קצת אקשן. Guitar Hero אחרי האוכל.. קצת להוריד את מה שאכלנו עם מוזיקה טובה, והאשליה הכלכך ממכרת שאני כן אני מנגנת ברגע זה את שיר המטאל ההרסני שרץ.
אם אתם לא יודעים על מה אני מדברת - בושו לכם!
בתור שונאת קונסולות מושבעת המשחק הזה גרם אפילו לי לרצות לרוץ לקנות פלייסטיישן.. לי.. לקנות. אדיר.

ברוב המקרים זה הזמן שבו מתחילים לבדוק אם יוצאים היום, מבקרים חברים, חברים באים, משחקים משחקים או עושים משהו אחר.. אני נכנסת לעשות כמה סיבובי הרג במשחק רשת כלשהו ויוצאים לאמא.. אחרי אמא, אם לא יצאנו לאנשהו או עשינו משהו - ממשיך ההרג, והפעם היפה בנשים מצטרפת להרג - כמה כיף.
לשחק ביחד במשחק שבו משחקים כרגע איתנו עוד 15 אנשים שבשלב זה כבר נהיו כמעט משפחה. ככה זה עם משחקים ותיקים מאד. הקהילות ה"גרעיניות" נשארות. זו גם הסיבה היחידה שהמשחקים האלה עדיין מעניינים.

אם יוצאים זה אומר שכל ההרג המתואר בשורות למעלה צריך להדחות ולהצטמצם במקרה הטוב לשעות 1-2 בלילה, ובמקרה הרע השעות האלו כבר יהיו מאוחרות מדי ולא יהיה עם מי לשחק.
להיות מכור זה להלחץ מהמשפט האחרון

בוקר אור ליום חדש וארוך.
קימה בשבע, רק כדי לגלות שעדיין שש ואולי באמת הייתי צריכה מתישהו להתעדכן גם בחדשות בשבוע האחרון
חזרה לישון עד קימה מוכת מיגרנה בחצות היום החדש (והארוך), אחלה שימוש בשעה הנוספת.

היום חייבים להיות ציונים. בינתיים אני מפחדת לבדוק.
קראתי ב Ynet עוד כתבה שמחזקת אצלי את ההשערה שאולי יש לי ADHD.
זו השערה שקיימת כבר כמה שנים טובות, אבל אף פעם לא אובחנה רשמית. כשמוציאים ציונים גבוהים מאד בהכל
לאף אחד לא אכפת אם אתה באמת יכול ללמוד או לא. אמא שלי תמיד אמרה שאולי יש, אני תמיד עניתי "אז איך
אני מצליחה כן להתרכז בכדוריד? במחשב?"
טוב, הכדוריד הוא טיעון טפשי, אבל איך אפשר להיות מצוין במשהו אחד שדורש ריכוז, וממש גרוע בדבר אחר?
אני בטוחה שיש פסיכולוגים שיוכלו לענות על העניין הזה, ומאד בקלות, אבל באמת שאני לא יודעת מה יעזור לי גם אם
יהיה איזשהו אבחון.
סתם תירוץ.

בעיקר אני מחפשת מה לעשות עם עצמי. שבוע של חופש זה כנראה הרבה יותר מדי בשבילי, אני כבר יוצאת לעצמי
מכל החורים, מחפשת עבודה שנראית נחמדה, בונה ומפילה אימפריות, והורגת אנשים.
אני חושבת שבכל הפוסטים האחרונים שלי כתבתי את זה. מראה כמה גיוון יש לי בחיים כרגע.
מצד אחד אני שונאת את זה, מצד שני כנראה זו בריחה טובה אם ככה נעלם לי שבוע שלם.

אז הנה הרווחתי עוד שעה
חיפשתי מלגות באתר של רופין - לא מצאתי משהו חדש. חבל שרק במכללת נתניה נותנים מלגות לספורטאי נבחרת.
מחפשת עבודה - למישהו דרושה עובדת טובה? חרוצה? טכנאית מחשבים? עורכת תכנים?
לחילופין - למישהו בא ללמד אותי לינוקס?
קוראת חדשות - אם כבר גיליתי שאני מפסידה משהו (שעת שינה) כשאני לא קוראת אותן.

היום כולם עסוקים ב"מה קרה בסוריה"..
לא אכפת לי מה קרה בסוריה.
הייתי שמחה לשמוע על עוד הפצצה נוסח איראן, אבל בינתיים הם לא אומרים. מפחדים מהתגובות כנראה.
זה הרי שקוף שלכל החבר'ה שם יש מה להפציץ (ואפילו הכפלנו כוחות בצפון לכבוד המאורע).. אז ניסינו להפציץ,
ביג דיל
אפילו התגובה של ארה"ב - זה ידוע שלסוריה יש כוונה…(בלה בלה בלה)… וידוע שאנשים צפון קוריאנים מסתובבים שם..
..(בלה בלה בלה)…יש מתקן טילים סורי-איראני…(בלה בלה).

אף אחד לא מאשר, לא מכחיש, ולא הולך להגיב על מה שקרה שם. ככה נסגר הנושא בינתיים - עד ההפצצה הבאה.

על הקסאם בזיקים שמעתי מאח שלי, חברים שלו היו בטירונות שם ונפצעו.. גם על זה מדברים היום.
ההורים לא רוצים לשלוח את הילדים שלהם לשם עכשיו - "עדיף שילך לקב"ן ולכלא" הם אומרים..
בכל מצב אחר הייתי אומרת שהם נמושות, יפי נפש, כי למה הילדים שלהם יותר טובים מהילדים שלי (נגיד..)?
אבל כאן ברור לנו שאנחנו לא יכולים להגיב. ברור לנו שהפציצו לנו בסיס צבאי אבל ברור לנו שכלום לא הולך לקרות.
ברור לנו שאנחנו עוברים על זה בשתיקה כמו שעל הפצצות של אזרחים אנחנו עוברים בשתיקה,
אנחנו אפילו מעדיפים שיפציצו את הבסיס הזה, כי זה אומר שלא הפציצו את האזרחים. אז איזה בטחון יש להורים?
איזה בטחון יש לחיילים עכשיו בבית שלהם (הבסיס)?

לא יוצא כלום טוב מלקרוא את החדשות, אני רק צריכה לזכור ששעון קיץ חוזר ב - 28 למרץ.
עד אז, הלכתי לכבוש איזו מדינה.